היום אמור היה קווין מגי לחגוג את יום הולדתו ה-61. החלטתי לשתף עם גולשי Hoops טור שכתבתי ב-ynet, לפני 12 שנים, במלאת חמש שנים למותו של שחקן הכדורסל הגדול ביותר שדרך אי פעם על אדמת הקודש

טור שפורסם ב-ynet, ב- 24 באוקטובר 2008.

קווין מגי היקר,

חמש שנים מלאו למותך, והחלטתי שהגיע הזמן שתדע בדיוק מה אני מרגיש ותמיד הרגשתי כלפיך. את ההיכרות הראשונה שלי איתך ועם הכדור הכתום עשיתי ב-12 בדצמבר 1986, אז אירחה מכבי תל אביב את טרסר מילאנו ביד אליהו במסגרת גביע אירופה לאלופות.

היתה זו הפעם הראשונה בחיי ביד אליהו. ילד בן 8, שלא מבין למה לא שומעים את השדרן מהטלוויזיה גם במגרש. מכבי קיבלה במשחק הזה בראש והובסה 97:79, אבל מה שאני כן זוכר מאותו ערב זה את השחקן האלגנטי, מספר 13 בצהוב, שכל מה שהוא עשה נראה כל כך נכון, וכל כך מדויק – קווין מגי. 27 נקודות, במשחק שנחשב לאחד החלשים שלו בארץ, וזה אומר הכל.

מאז, המשכתי לחפש אותך בכל יום חמישי, ובדרך כלל גם מצאתי, איפשהו מתחת לסל, קולט ריבאונד מעל שחקנים שגבוהים ממך בעשרה ס"מ, קולע ברכות עוד שתי נקודות שמעלות את מכבי ליתרון, ובעיקר, נמצא שם בדקות האחרונות. דוגמה לכך זכורה לי במיוחד במשחק הבית בתחילת עונת 1987/88, נגד ניקי גאליס ואריס סלוניקי, מאריות אירופה בסוף שנות השמונים.

היה משחק אדיר, שיחקתם כדורסל יפהפה, אבל גם בצד השני עמדה קבוצה מצוינת. בסופו של דבר, עשר שניות לסיום הובלתם 91:92, דורון ג'מצ'י כידרר עד שנגמר הזמן והמטיר שלשה שיצאה החוצה. ומי על הריבאונד מעל גרג ווילצ'ייר הענק? דיר קווין. סל, עבירה חמישית של הענק הקנדי, 91:95, ניצחון ענק.

בתום אותה עונה, משחק מספר 1 בגמר-סל פה בארץ, כשהפועל תל אביב עם לינטון טאונס, לבאן מרסר וחיים זלוטיקמן נחשבת לא פחות טובה. ווילי סימס נתן משחק ענק, אבל חמש שניות לסיום, במצב של 76:76, החטיא סימס (24 נק'), ומי על הריבאונד? נכון, מספר 13. בחצי נפילה לאחור נעצת את הסל החשוב ביותר בכל העונה, בדרך לעוד אליפות.

משחק נוסף בלתי נשכח היה דווקא עונה לפני כן, או אז ניצחתם במילאנו, תוך הצגת כדורסל בלתי נשכחת – 79:94, כשאתה קולע 36 נקודות (72 אחוזים מהשדה!) ולוקח 18 ריבאונדים על הראש של אחד הגדולים שנחתו באירופה – בוב מקאדו. הניצחון הענק הזה הביא לכם את המקום בגמר גביע אירופה, שם הפסדתם לאותה מילאנו, במשחק מותח מאין כמוהו.

ואז הגיעה עונת 1989/90, רצופת הפציעות והאכזבות. לקראת יוני החלו להתרוצץ שמועות כאילו מכבי מתכוונת להיפרד ממך, או שמא, אתה מתכוון להיפרד ממכבי. את הכותרת בעיתון, לפיה אתה ובארלו צפויים לעזוב בתום העונה, אני זוכר לנצח. לא יכולתי לדמיין את מכבי שלי בלי מגי. זה היה כמו לדמיין את יד אליהו בלי רפי גינת, או את מכבי בלי עלית. יכול להיות דבר כזה?

העונה נגמרה עם עוד אליפות, ואכן, החלטת להמשיך הלאה. זה היה קשה מאוד, אבל לא הפסקתי לעקוב אחריך. כשחתמת בסרגוסה, הפכתי לאוהד מספר 1 שלהם. גם בהמשך הדרך היית בלב שלי, וקצת צרם לי לראות אותך חוזר לכאן, הרבה יותר רזה, באקורד סיום לא כל כך מוצלח במכבי ראשון לציון.

ב-4 בספטמבר 1991 נפרדה מכבי ממוטי ארואסטי, עוד אגדה בחייה. אחד הרגעים שחקוקים בזכרוני – רפי גינת קורא בשמך כשאתה נכנס למגרש, וההיכל רועד כאילו מדובר במשחק פרידה ממך. ושוב, הקריאה הכל כך פשוטה, ומלאת העוצמה של 10,000 האוהדים: "ק-ו-ו-י-ן מ-ג-י". היה ערב בלתי נשכח.

יום שישי, 24 באוקטובר 2003, בשעות הבוקר. אני באוטו, שומע חדשות, וכמעט עושה תאונה: "שחקן הכדורסל, קווין מגי, נהרג הלילה בתאונת דרכים". קשה לי לתאר את הצמרמורת שעברה בי. "מזעזע שאדם נערץ כל כך מסיים את חייו בצורה כל כך טראגית" אמר לי ג'ונסון, הזר ששיחק לצידך בשנים הראשונות בצהוב.

לפני שבתי נולדה, בינואר האחרון, ידעתי שהיא עשויה לצאת לעולם בסוף החודש, ומאוד קיוויתי, כמה ילדותי מצידי, שהיא תיוולד ב-24 בינואר, יום הולדתך, שתמיד אזכור. כשהיא תגדל, היא בטח תבין אותי. או שלא… היא נולדה יומיים מוקדם יותר…

אחריך, קווין היקר, באו למכבי המון זרים ועוד ימשיכו ויבואו. חלקם עם רזומה כפול משלך, חלקם הביאו למכבי פי כמה וכמה הישגים, אבל אף אחד מהם לא ייזכר כמוך – זה שבדרכו האלגנטית והיפה כל כך לימד אותי לאהוב את הכדור הכתום. 2,081 נקודות בגביע אירופה, ומה הייתי עושה כדי לראות עוד ריבאונד אחד, ועוד סל אחד. בקשה כל כך גדולה?! היה שלום, קווין מגי, אני מקווה שתקרא את זה.